הזכות לשם הטוב אינה הפקר
באם למרות הכול – הוציאו נגדך לשון הרע בנסיבות לא מוצדקות – אל תהסס לבקש סעד המגיע לך מביהמ"ש – אתה זכאי לכך עפ"י דין גם ללא צורך בהוכחת נזק – הזכות לשם הטוב אינה הפקר. !
לשון הרע הידועה גם כהוצאת דיבה היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
פרסום לשון הרע יכול להיעשות בעל פה, בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. עם התפתחות הטכנולוגיה, המחשב, האינטרנט והתקשורת האלחוטית, הוצאת דיבה יכולה להופיע גם בצורה אלקטרונית וממוחשבת. אם בעבר מפרסמי לשון הרע היו בעיקר באמצעות אמצעי התקשורת המקובלים – רדיו, טלוויזיה ועיתונות, הרי שעם התפתחות הטכנולוגיה בכלל והאינטרנט בפרט, כל ביטוי על שלל צורותיו, חשוף לתביעה מצד גורם שקרא ונפגע.
הלכה פסוקה היא כי המבחן שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסוימים שפרסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי, המבחן הוא אובייקטיבי במהותו לאמור : לא קובע מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פרסום .
בפסה"ד תומרקין נ. העצני קבע כב' השופט מלץ כדלהלן: " אין חשיבות לכוונת המפרסם ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את המילים. המבחן הקובע הוא, מהוא לדעת השופט היושב בדין המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים ".נ
לא למותר לציין כי איסור לשון הרע הינה גם מדין תורה " לא תלך רכיל בעמך " ( ויקרא יט ט"ז ) – התורה אוסרת לדבר סרה בחברו .
נשיא ביהמ"ש העליון, השופט אהרון ברק, עמד כמה פעמים על הערך של כבוד האדם ושמו הטוב בכלל, ובמורשת היהדות בפרט : " כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר, בתודעתנו החברתית תופס שמו הטוב של אדם מקום מרכזי, מקורותינו מציינים, כי " לשון הרע הורגת " וכי "כל המלבין את פני חברו ברבים כאילו שופך דמים " , אין להתפלא אפוא, כי תפיסתנו הנה כי " טוב שמן משמן טוב " .
גם שקספיר נתן את דעתו על נושא לשון הרע באומרו : " הרגש הוא גחלת שצריך לצננה "
במישור הפלילי
חוק איסור לשון הרע קובע כי אחריות פלילית בגין לשון הרע קיימת רק אם הפרסום נעשה "בכוונה לפגוע". בנוסף קובע עוד החוק כי פורסמה לשון הרע באמצעי התקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת.
בפסיקה נקבע כבר כי : " הקרבת האינטרס הלגיטימי של הפרט לשמו הטוב, לא תהיה מוצדקת אם המפרסם לא גילה ערנות מספקת לזכותו של הנפגע שלא להיות מושמץ ללא הצדקה "
עוד נקבע בפסיקה כי : " כאשר מדובר בפרסום עיתונאי, העיתונאי המביא את הסיפור מצוי
לרוב בלחץ זמן כבד, אולם נראה שעובדה זו אינה מצדיקה עשיית פרסום העלול לגרום פגיעה
קשה באדם, מבלי לנקוט אמצעים סבירים כדי לוודא את נכונות הידיעה "
ובספרו של אורי שנהר דיני לשון הרע נאמר: "קיימת גישה מחמירה עוד יותר, הקובעת כי גם
בהסתמכות על מקור מהימן, אין די וכי כאשר הפרסום נעשה על ידי עיתונאי, עליו לנסות ולאמת
את המידע עם המקור המהימן ביותר.
הפיצויים בגין לשון הרע
בעוולת לשון הרע אין החובה על הנפגע להוכיח את הנזק כדי לזכותו בפיצויים, כמו כן , החוק עצמו אינו מתנה את החבות בקיומו של כל נזק, אין לבלבל זאת בחובה להבאת ראיות – שכן הנפגע יוכל לזכות בסעד רק אם הביא לקיומו של לשון הרע כנגדו עפ"י הדין.
עפ"י החוק לביהמ"ש סמכות לחייב את הנתבע בסכום של עד ל – 50,000 ₪ ללא כל הוכחת נזק, הן בעבירה פלילית והן בעבירה אזרחית, ואם הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי ביהמ"ש לחייב את הנתבע לשלם לנפגע כפל הסכום האמור ( 100,000 ₪ ) וגם זאת ללא כל הוכחת נזק.
מטרות הפיצויים הינם : לתת סיפוק לנפגע וגם מטרה חינוכית כי שמו הטוב של אדם אינו הפקר, כלומר פיצויים אלו בעלי מגמה עונשיך מתוך מגמה לחנך ולהרתיע כאחד.
לסיכום
השמירה על חופש הביטוי היא ערך עליון שחובה לשמר ולכבד, אולם האינטרס המחייב שמירה על שמו הטוב של האדם חשוב לא פחות. לאמצעי התקשורת תפקיד חשוב ביותר בחשיפת האמת ובהבאתה בפני הציבור ואין להתעלם מכך כי לא פעם התקשורת עומדת בפני משימות קשות ונתקלת בקשיים הנערמים בדרכה לגילוי האמת. על בתי המשפט מוטל התפקיד החשוב לערוך את האיזון הנכון ולבחון, בין השאר, את רמת הזהירות שנקט העיתון בבדיקות ובחקירות שערך, הכול בשים לב גם לנושא הנתון לבדיקה, מעמדו, עוצמתו והתנהגותו, וכן לטיב הפרסום ומהות הפגיעה בתובע.
פירסום דבר שיש בו לשון הרע צריך להיות מבורר ואמיתי, ולא דבר שמקורו בשמועה מפוקפקת. צריך שיהיה מדוייק, שייתפרסם במלואו, ובהקשרו הנכון. אין להוסיף ואין לגרוע, הניסוח צריך להיעשות באופן הוגן, לתאר דברים כהווייתם. מידע מסופּק, יש להציגו ככזה, ואף זאת, רק אם התועלת שתצמח מן הפירסום, מסתברת יותר מן הנזק שעלול להיגרם. יש לדקדק היטב בכוונת המפרסם, שאם שיקולים זרים (כלכליים, פוליטיים) הינחו אותו, קיים חשש למהימנות הדברים בכלל, ולאופן הצגתם, בפרט , יש לזכור ולהזכיר כי מוות וחיים ביד הלשון"
באם למרות הכול – הוציאו נגדך לשון הרע בנסיבות לא מוצדקות – אל תהסס לבקש סעד המגיע לך מביהמ"ש – אתה זכאי לכך עפ"י דין גם ללא צורך בהוכחת נזק – הזכות לשם הטוב אינה הפקר. !
אברג'ל חיים, עו"ד
